<h1>ראבי"ה סימן תתקס"ב</h1>
<h2>דף סו.</h2>
מה שפירש רבינו תם דגזירה דר' זירא דהחמירו וכו' (נדה ס"ו א') הייתה קדמונית, וראייתו מדשאלה אליהו בימי ליבונך מהו אצלך [שבת י"ג ע"ב]. פר"ת (ו)לא שמיע לי(ה) (כלומר) [כלל], חדא כאשר הקשה מורי מערבי פסחים (קי"ב ב') דר' שמעון צוה את רב אשתך טבלה אל תיזקק לה לילה הראשון בנידה דאורייתא הואיל והוחזק מעיין פתוח. ופר"ש דאכתי לא היה חומרא דר' זירא דא"כ כל ז' אסורה. ותו דגרסינן בפרק בתרא דנידה (שם) לעיל מההיא דר' זירא, התקין ר' בשדות פירוש במקום עמי הארץ, ראת יום אחד תשב ששה והוא ג' תשב ז' נקיים, פירוש דאתי למטעי בזבה, אלמא דלית ליה חומרא דר' זירא. ותו דמסקינן התם היכא דאחמור אחמור וכו' וזה היה בימי האמורא[ים]. וגם מדרב יהודה דאתקין למיטבל ביממא דתמניא משום צינה (שם ס"ז ב') הוכחתי שם דלית ליה חומרא דר' זירא. ופירוש משום צינה, נ"ל בירידתן ובעלייתן מטבילה מצטננין, אבל המעיינות בלילה חמין מביום כדאיתא בפרק מי שהיה טמא (צ"ד ב'). ותו דתנא דבי אליהו [ד]שאל בימי ליבוניך מהו, שנה (דבעינן) [רב ענן] כדאיתא בפרק שני דייני גזירות (ק"ו א') דמסיק התם דאיהו תנא סדר דבי אליהו רבה וסדר דבי אליהו זוטא. ואיפשר שהמעשה ששאלה אליהו היה (לא) לאחר גזירה ובימי רב ענן. ורב ענן תלמיד דרב הונא היה כדאיתא בכתובות (ס"ט א'), ור' זירא תלמיד דר' יוחנן הוה [ברכות מ"ז ע"ב]. וכמה מעשים דמדרבנן תמצא בתנא דבי אליהו. ודוק ותשכח. ותו דאיכא למימר דמיירי בזבה גמורה דאורייתא ושאלה על ימי ליבונה דז' נקיים. ואע"ג דמייתי קרא ואל אשה בנדת טומאתה וגו', לאו דוקא, אלא מייתי דטמא[ה] היא כל זמן שלא טבלה לא שנא נידה לא שנא זבה. ולדידי קשיא דמשמע דווקא בנידה דאורייתא, הא בסוף ז' נקיים ליכא למיחש, ובשלהי נידה (ס"ז ב') גרסינן מכדי כולהו נשי האידנא ספק זבות שוינהו לטבלינהו ביממא דשבעא ומשני משום דר' שמעון דתניא וספרה לה ואחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק. ובדוחק יש לחלק. ונ"ל דלגבי ז' נקיים לא חשו לראייה בשעת ביאה אלא שמא תראה לאחר ביאה קודם הלילה ותבא לידי כרת אבל גבי נידה חשו שמא היא תראה בשעת ביאה אבל לאחר ביאה לא חיישינן והיינו חומרא שיש לחוש שתמצא נידה ותראה בשעת ביאה הואיל והוחזק מעיין פתוח. ומורי יפרש בלא חילק ובילק.
